שרנשי נ' מכבסת מפרץ הים האדום אילת בע"מ

פסק דין

1.בפנינו שתי תביעות של עובדי מכבסה באילת, אשר לצורך נוחיות הדיון ויעילותו, נשמעו יחדיו, אך נכריע בכל אחת בנפרד ביחס לכל אחד מראשיה.

2.צבי שרנשי (דמ"ש 35143-02-10).

התובע עבד כמנהל אחזקה במכבסה (להלן – "הנתבעת") החל מיום 4/6/08 ועד 12/7/09.

תביעתו המופרזת של התובע הינה להפרשי שכר, המבוססים על כך שחלוקת שכר העבודה המופיע בראשית התלוש במספר הימים מובילה כל פעם לסכום אחר מבחינת שווי יום עבודה. על כן נערך חישוב בנוגע להפרשים, העומד על 10,594 ₪.

הנתבעת טענה כי שכר התובע שולם גלובלית ועל כך יעידו סכומי הנטו האחידים המופיעים בכל התלושים. מרבית התלושים אכן מלמדים על סכום קבוע של 6,000 ₪, שעלה ל- 6,200 ₪ , 6,400 ₪ו- 7,000 ₪.

3.טענה זו של הנתבעת מקובלת עלינו שכן היא עולה בקנה אחד עם עדות מנהל הנתבעת מר ברנס, לפיה שכר התובע היה גלובלי (עמ' 9 שורות 18-19).

על כן, ובנקודה זו אכן אין צורך להתייחס לתוכן התלושים שכן הרכבם אינו משנה לצורך התוצאה שהיא השורה התחתונה בכל תלוש – שכר הנטו שנשאר דומה במרבית התקופה.

4.תביעה אחרת של התובע היא לפדיון חופשה. בכתב התביעה התובע טוען כי למרות שנרשם בתלושי השכר כי קיבל פדיון חופשה בפועל, לא יצא לחופשה. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי מדי כשבועיים נסע ביום חמישי לירושלים על מנת לפגוש את בנו (עמ' 3 שורות 1-5).

מדוחות הנוכחות של התובע שצורפו כ- נ/1 נרשם בימי חמישי רבים, רק שעות כניסה אך בחודשים 12/08 , 1/09 ו- 2/09, 4/09, 5/09, 6/09 נמצאו 8 ימי העדרות .

סך ימי ההעדרות יחד עם ימי הנסיעות בחמישי מביאים לתוצאה לפיה התובע קיבל את ימי החופשה שלו בפועל, עת שולם לו שכרו הגלובלי ללא הפחתה.

על כן התביעה לפדיון חופשה שנתית נדחית.

5.התובע עותר לתשלום תוספת שכר עבור שתי שבתות בהן עבד במהלך חודש יולי 2009. עיינו בדו"ח הנוכחות (נ/1) של חודש יולי 2009, ולא נרשם בו כי התובע עבד בשבת, על כן משלא הוכח כי התובע עבד בשבתות אלו, התביעה ברכיב זה נדחית.

6.עוד תובע התובע הפרשות לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק. בעניין זה הנתבעת לא הפרישה את הסכומים ולתובע מגיע פיצוי בגין אי הפרשות חלק המעביד בסך של 560.71 ₪.

7.תביעתו האחרונה של התובע הינה לפיצויי פיטורים. התובע טען בכתב התביעה כי התפטר מאחר והנתבעת לא הפרישה עבורו לקרן פנסיה וכן פגעה בשכרו ובזכויותיו .

נציין כי במכתב ההתפטרות (נ/2) מצוין כי התובע מודיע על התפטרותו לאחר ששוחח עם יגאל. בעדותו בפנינו התובע סיפר כי לא קיבל את התמורה עבור עבודתו, עבד שעות רבות, שבתות וחגים, לא קיבל פנסיה וחופשה. (עמ' 2 שורות 25-27) בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בשיחתו עם יגאל הוצע לו יותר כסף כדי להישאר והוא סרב (עמ' 4 שורות 26-27).

7.מניתוח הזכויות שנתבעו בכתב התביעה, עולה כי התביעה המוצדקת היחידה היא ההפרשות לפנסיה וזו ללא קשר חשיבותה, בטלה בשישים בסכומה (100 ₪ מדי חודש) מול העלאה בשכר שהוצעה לתובע, שאישר זאת בעדותו.

לכך יש להוסיף את עדותו של מנהל התובעת, אשר היתה אמינה עלינו ובה סופר על רצונו הכן לעזור לתובע שהיה גרוש ללא עבודה, וחייב כספים לנושים. מר ברנס סיפר כי התובע גר אצלו בבית במשך שלושה חודשים, הוא היה מסיע אותו לירושלים בימי חמישי ולא הקפיד על שעות הנוכחות בעבודה שלו (עמ' 9).

מכל אלה לא ניתן ללמוד על הרעת תנאים מוחשית, עד כי לא ניתן היה להמשיך בעבודה.

על כן התביעה לפיצוי פיטורים – נדחית.